כשסיימתי בפעם שניה ללמוד את ספר "שמירת הלשון", הרגשתי מחד התעלות מאידך הרהרתי כי הוא מיועד ל"מלאכים".

א.  רבי ישראל מאיר הכהן (כגן) נולד בי"א שבט תקצ"ט (1839) למרת דוברושה ולרבי אריה זאב, בעיירה ז'עטיל (יש שקראו לה ז'לאטוב) במחוז הורדנה, הנמצאת כיום בתחומה של בלארוס. בעיירה זו גדל עד גיל 9.

ב. הילד ישראל מאיר, התגלה עוד בילדותו כשקדן בלימוד התורה וכולם כינוהו בתואר: "העילוי מז'עטיל". בעקבות גאונותו עבר ללמוד בווילנה. שם החל ללמוד בישיבת וולוז'ין. היה תלמידו המובהק של רבי מנחם נחום קפלן, הידוע בכינויו: רבי נחומק'ה מהורדנא. מורו ורבו של הנער ישראל מאיר היה ידוע כגבאי צדקה ובעזרתו הבלתי נלאית לנזקקים –נצרכים, בכך היה לישראל מאיר מעבר למורהו לתורה גם סמל לעזרה לזולת.

ג.  בישיבת וולוז'ין למד ר' ישראל מאיר עד גיל 17. כשהגיע לבחרות, נשא אישה. לנישואין אלה יש שתי גירסאות בספרות המתעדת את תולדות חיי החפץ חיים. יש המספרים כי כשהגיע כנער לוילנה, אימצו לביתו אחד מעשירי הקהילה, במטרה שילמד תורה לבנו. לימים הציע לו את ביתו והיא הייתה אשתו של רבי ישראל מאיר. הגירסה השנייה מספרת כי אימו של החפץ חיים התאלמנה ונישאה שנית. "אביו החורג" פנה לישראל מאיר שיישא את ביתו (מנישואיו הקודמים) לאשה. אחיו הגדול של החפץ חיים התנגד נמרצות בטענה כי אביהם החורג אינו איש אמיד ולא יוכל לפרנס כחותן, את מי שכל יומו בלימוד התורה.

ד.  החפץ חיים, הבין כי סירוב להצעת אביו החורג, יכול להפר את שלום הבית בנישואיה של אימו ולכן נענה להצעת אביו החורג ונשא לאישה את ביתו.

ה.  החפץ חיים, למרות היותו עילוי מיוחד, לא רצה לקבל תמיכה של אברכים והחליט לפתוח חנות ולהתפרנס בעזרת רעייתו כחנווני. בעבודתו זו הביע חשש תמידי שח"ו לא יפגע בפרנסת החנוונים האחרים שבשכנות לחנותו. היו ימים שסגר חנותו בצהרי היום, כדי לאפשר לחנוונים האחרים למכור את מרכולתם ללא תחרות. רבי ישראל מאיר הרבה לשבח את רעייתו שניהלה החנות ובכך אפשרה לו להשקיע זמן נוסף בלימוד ובכתיבה. ישנם המספרים שעוד בטרם פתח חנות, נהיה נוהג למכור את ספר ההגות הראשון שלו, שהודפס ללא ציון שמו. לבסוף עקב חששו שהינו פוגע בפרנסת שאר החנוונים, סגר חנותו.

ו.  החפץ חיים עבר להתגורר בעיירת הולדתו ראדין, שם זכה להקים את "ישיבת ראדין" ועמד בראשה. כאן נציין כי סירב לשרת ברבנות, למרות שהוצעו לו הצעות רבות. כשענה פעם אחת, התבקש לפסוק במחלוקת בין סוחרים. כשפסק את דינו, אחד הסוחרים שפסק הדין לא היטיב עימו, הביע מחאה חריפה והחפץ חיים החליט לא להמשיך בעול הרבנות. הרב מראדין השקיע זמנו בכתיבת ספרי הגות. סיפרו הראשון "חפץ חיים" (מכאן בא כינויו) עוסק בהלכות לשון הרע, בהמשך כתב את הגותו הידועה, תחת הכותרת "שמירת הלשון". החפץ חיים הקפיד הקפדה רבה ליישם אישית את אשר כתב בנושאי לשון הרע, תוך הדגשה מיוחדת על חשיבות המצוות הקשורות ליחסים בין אדם לחברו. במטרה ליישם הוראותיו כתב את הספר "אהבת חסד". היה נוהג לעבור בין העיירות ולדרוש בדיני שמירת הלשון ועוד.

ז.  בשנת תרמ"ד (1884) הוציא החפץ חיים את חלקו הראשון לספריו החשובים ביותר, המשמשים אותו יום יום עד עתה, "המשנה ברורה".  ששה חלקים ל"עמוד האש" הנ"ל שהינו חיבור הלכתי מהחשובים ביותר שנכתבו. המשנה ברורה הינם הפירוש על החלק של ה"אורח חיים" בשולחן הערוך, המקובל בעיקר, ולא רק, על עדות אשכנז והעוסק למעשה בהלכות היום יום. כתיבתו ועריכתו (גם בעזרת בנו של החפץ חיים) נמשכה כ-30 שנים. בסיס כתיבתו של החפץ חיים היה הסוגיות הרלוונטיות בתלמוד וכן כתבי הראשונים.  המלצתו הייתה שבמקרה של מחלוקת על שכתב ב"משנה ברורה" המליץ להחמיר. כך כתב ה"חזון איש" זצ"ל: "ההוראה המקובלת מפי רבותינו, אשר מפיהם אנו חיים כמו: מרן הבית יוסף, המגן אברהם והמשנה ברורה, מקויימת כמו מפי סנהדרין בלשכת הגזית".

ח.  אחת מדעותיו הייחודיות של ה"חפץ חיים" הייתה בנושא לימוד התורה לבנות ישראל. תמך בחום בהקמת רשת בתי הספר לבנות "בנות יעקב" בעיר קרקוב שבפולין. גישתו הייתה בעקבות התפוררותן של חלק מהמשפחות היהודיות והתרחקותן מקיום המצוות. בנות משפחות אלה עברו ללמוד לימודים כלליים. החפץ חיים הרגיש שיש לאזן תופעה זו מידית וחלה לדעתו חובה דתית להעניק לבנות ישראל חינוך יהודי מעבר לחוויותיהן בביתן. הרב מראדין כתב: "הן עלולות לסור לגמרי מדרך ה' ולעבור על אושיות הדת". אכן תמיכתו בהקמת רשת "בנות יעקב" הלכה וצמחה, אומצה ע"י קהילות רבות וקיימת עד היום בארץ ובגולה.

ט. החפץ חיים עמד בקשר רצוף של החלפת איגרות ופסיקות הלכתיות עם רבנים ברחבי אירופה והיה מהשותפים הפעילים בהקמת "אגודת ישראל". הופיע אישית בשתי הכינוסים הראשונים והגדולים של האגודה. היה זה רק חלק קטן מפעילותיו הציבוריות למען בני עמו. החפץ חיים נהג לפנות אישית למנהלים בבתי חרושת ובמקומות עבודה, בבקשה לשחרר את היהודים מחובת העבודה בשבת קודש. ידוע מכתבו לבורסה באנטוורפן-בלגיה, בדרישה לסוגרה לחלוטין ביום השבת עקב היות רוב סוחריה יהודים.  אחד ממפעליו היה מערך של אספקת מזון כשר לחיילים היהודיים שגוייסו לצבא הפולני בתקופה שבין מלחמות עולם. יחד עם הרב חיים עוזר גרודז'נסקי זצ"ל, יסד את "ועד הישיבות" במטרה לדאוג לקיומם החומרי של הישיבות. תבע אישית מנשיא פולין לוותר על הדרישה כי מבחני ההסמכה לרבנות יכללו גם מבחנים בלימודי חול.

י.  החפץ חיים הביע פעמים מספר את רצונו לנסוע לארץ ישראל, אולם לא זכה לכך. היה לו יחס מיוחד לארץ ישראל, בהיותה חלק מנושא שעסק בו רבות הגאולה. הייתה לו ציפייה דרוכה לבא הגאולה ועודד כהנים להתמיד וללמוד הלכות עבודת הקרבנות. לשם כך חיבר ספר מיוחד בשם "שם עולם". כשנשאל פעם: מתי כבר יבוא משיח ונזכה לראות בבנין בית המקדש?", השיב החפץ חיים לשואל: "האם אתה בקי בכל הלכות בית המקדש, הקורבנות והקדשים?",  כשהשיב השואל בשלילה המשיך הרב ואמר: "איך אתה רוצה שיבנה בית מקדש, בזמן שהכהנים שצריכים לעבוד בו לא יודעים את מלאכתם? בית המקדש ירד כאשר הכהנים ידעו את העבודה". אמר ופעל בעניין כשייסד תכנית לימודים מיוחדת שנודעה בשם "כולל קדשים", כולל בו האברכים למדו הלכות ונוהגי העבודה בבית המקדש. ספרים רבים זכה החפץ חיים לכתוב בנושאים מגוונים בהלכה.

לקראת ראש השנה נישא תפילה שהנהגותיו של "החפץ חיים" בנושאי שמירת הלשון, אהבת ישראל ובעיקר בעניין הגאולה תתגשמנה לאלתר. כתיבה וחתימה טובה.